חנה טואג – שלושה שירים

*

הַיּוֹם סוֹף סוֹף

בָּכִיתִי בְּבֵית הַכְּנֶסֶת

יָמִים רַבִּים הִתְפַּלַּלְתִּי אֲבָנִים.

רֵיחַ קְטֹרֶת עָלָה מִפִּתְחֵי עֵינֵיהֶן

שֶׁל הַמִּלִּים

וְדִגְדֵּג בִּי קְטִיפָה רְדוּמָה

הִתְעַטַּפְתִּי בּוֹ

כְּמוֹ פַּעַם כְּשֶׁהָעֲנָנִים הִתְחַבְּקוּ

בְּאֶמְצַע הַקַּיִץ

וְרָשְׁמוּ בִּי זִכָּרוֹן תָּכֹל.

*

לוּ הָיָה לִי זִכָּרוֹן חוֹצֶה זְמַן וּמָקוֹם

הָיִיתִי יוֹדַעַת שֶׁפַּעַם מִזְּמַן

הָיִיתִי עֲטוּפָה בְּרֶחֶם מַיִם

וְרָאִיתִי מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ,

נֵר דָּלוּק לִמְרַאֲשׁוֹתַי

מֵאִיר לִי אֲפֵלַת מַעֲמַקִּים

וּמַלְאָךְ מְלַמֵּד אוֹתִי

אוֹת אוֹת

מִלָּה מִלָּה

סוֹדוֹת עֲלוּמִים,

הָיִיתִי אוֹר מְזֻכָּךְ

תּוֹכִי רְצוּף

אַהֲבָה.

לוּ הָיִיתִי זוֹכֶרֶת

הָיָה הָעוֹלָם הַזֶּה כֻּלּוֹ

עַל מִסְדְּרוֹנוֹתָיו סִמְטְאוֹתָיו

הָרָיו יַמָּיו עֲמָקָיו גִּבְעוֹתָיו

שֶׁבַע יַבְּשׁוֹתָיו

שֶׁפַע הֶמְיוֹתָיו

רַק

חֶדֶר.

האפקט

בְּהַרְצָאָה עַל חַיֵּי הַמִּין שֶׁל הַתַּרְנְגוֹלִים וְהַשְּׁפַנִּים וְהָעַכְבָּרִים

דִּבֵּר הָאַנְתְּרוֹפּוֹלוֹג עַל הַצַּו הַגֶּנֶטִי הַבִּיוֹלוֹגִי הָרִאשׁוֹנִי שֶׁל הֲפָצַת הַזֶּרַע

וְעַל הַצֹּרֶךְ הַזְּכָרִי הַבְּסִיסִי לַעֲשׂוֹת אֶת זֶה עִם הַרְבֵּה נְקֵבוֹת,

וְכָל אוֹתָהּ הָעֵת חָשַׁבְתִּי עַל

יָדֶיךָ שֶׁגִּשְּׁשׁוּ אֶל כַּפּוֹת יָדַי

לָרִאשׁוֹנָה

וְרִפְרְפוּ בָּהֶן מַגָּע

וְעַל הַחֵץ הַיָּרוּי עַל עֵץ חַיֵּינוּ

הַמְּחַבֵּר אֶת שְׁמוֹתֵינוּ לְאֶחָד.

הָיִינוּ פּוֹלִיאָמוֹרְיָה קָלֵידוֹסְקוֹפִּית אַחַת,

גְּוָנִים שֶׁל הִשְׁתַּקְּפֻיּוֹת.

וְלֹא הָיָה לְךָ אַחֵר

מִלְּבַדִּי,

וְלֹא הָיָה לִי אַחֵר

מִלְּבַדְּךָ.