אמה שם-בה אילון – שני שירים

שיר מהבטן

אֲנִי לֹא אוֹהֶבֶת אֶת הַמִּלָּה נִימוּס

אֲבָל אֲנִי מְגַלְגֶּלֶת אוֹתָהּ

וְהָעוֹלָם מִתְמַלֵּא בַּסִּימָנִים

אֲנִי אוֹהֶבֶת לֶאֱהֹב

וַאֲנִי אוֹהֶבֶת שֶׁמַּשֶּׁהוּ מְגַלֶּה אֶת עַצְמוֹ פִּתְאוֹם

כְּרָאוּי לָאַהֲבָה

אֵין לִי מָנוֹס מִלִּהְיוֹת עַצְמִי

וְזֶה מְאֹד לֹא מְנֻמָּס

לִבְכּוֹת בֵּין אֲנָשִׁים עַל הָעוֹלָם הַזֶּה שֶׁאֲנָשִׁים יָצְרוּ

זֶה לֹא מְנֻמָּס לִהְיוֹת אִמָּא

שֶׁאוֹהֶבֶת מִין

שֶׁאוֹהֶבֶת רַבִּים

וְרַבּוֹת

זֶה מְאֹד לֹא מְנֻמָּס לִהְיוֹת אִמָּא

שֶׁנּוֹסַעַת לַאֲרָצוֹת רְחוֹקוֹת

וְחוֹזֶרֶת עִם הַמִּלָּה שָׁלוֹם.

אֲנִי לֹא אוֹהֶבֶת אֶת הַמִּלָּה צָבָא

וְעוֹד פָּחוֹת אוֹהֶבֶת אֶת הַמִּלָּה צה"ל

שֶׁהִיא בִּכְלָל לֹא מִלָּה

אֲבָל יֵשׁ מִלִּים שֶׁהִצִּילוּ אֶת חַיַּי

אֲנִי אוֹהֶבֶת אֶת הַמִּלָּה מִשְׁמַעַת

אֲבָל לֹא אֶת אֵיךְ שֶׁמִּשְׁתַּמְּשִׁים בָּהּ

יֵשׁ לִי מִשְׁמַעַת פְּנִימִית

וַאֲנִי יוֹדַעַת לְהַעֲנִיק לַדְּבָרִים מַשְׁמָעוּת

לַמְרוֹת הַכֹּל.

ספירלה

לֹא מְיַשֶּׁרֶת אֶת עַצְמִי לְפִי הַכְּלָלִים

לֹא מְיַשֶּׁרֶת אֶת עַצְמִי לְפִי מָה שֶׁמְּצֻפֶּה

לֹא מְיַשֶּׁרֶת אֶת עַצְמִי לְפִי מָה שֶׁנֶּחְשַׁב

עַל פְּנֵי הַכּוֹכָב

הַנִּקְרָא אֶרֶץ

בֵּין הַיְּצוּרִים

הַנִּקְרָאִים אָדָם

אֲנִי יְכוֹלָה לַחְשֹׁב עַל הַחַיִּים

וְזֶה לֹא הוֹפֵךְ אוֹתִי לַחֲשׁוּבָה

זֶה הוֹפֵךְ אוֹתִי לְחוֹשֶׁבֶת

הַסַּרְגֵּל שֶׁלִּי הוּא סְפִּירָלָה

כְּמוֹ שֶׁנָּהוּג בַּגָּלַקְסְיָה שֶׁמִּמֶּנָּה בָּאתִי

אֵינֶנִּי יוֹדַעַת אֶת שְׁמָהּ

אֲבָל גַּם בָּהּ יֵשׁ אוֹר וְחֹשֶׁךְ וְאוֹר

וְגַם בָּהּ מַשֶּׁהוּ מִתְהַפֵּךְ, כְּלוֹמַר

מַשֶּׁהוּ אֶחָד הוֹפֵךְ לְמַשֶּׁהוּ אַחֵר

אֲנִי הוֹפֶכֶת לְלֵב

הַלֵּב הוֹפֵךְ לְצִיּוּר

הַצִּיּוּר הוֹפֵךְ לְשִׁיר

הַשִּׁיר חוֹדֵר לְלִבּוֹ שֶׁל מִישֶׁהוּ אַחֵר

וְעוֹשֶׂה בּוֹ אוֹר וְחֹשֶׁךְ וְאוֹר

וְנוֹתֵן לוֹ קְנֵה מִדָּה

שֶׁמַּתְחִיל מֵהַנְּקֻדָּה הַפְּנִימִית

וְחוֹזֵר אֵלֶיהָ.